×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור חושן משפט תכ״אטור
;?!
אָ
(א) {א} אין חייבין על הבושת עד שיכוין לביישו והמבייש חבירו שלא בכוונה פטור.
{ב} לפיכך ישן שבייש פטור:
(ב) {ג} ואם כיון לבייש הקטן ובייש הגדול נותן לגדול דמי בשתו של קטן ואם כיון לבייש עבד ובייש בן חורין נותן לבן חורין דמי בשתו של עבד: (ג) {ד} אבל צער ריפוי ושבת חייב אפילו שלא בכוונה ובלבד שלא יהא אנוס אלא שוגג קרוב למזיד:
{ה} אבל בנזק חייב אפילו אנוס דאדם מועד לעולם בין ער בין ישן:
(ד) {ו} בד״א שישן חייב כשישנו שניהם כאחד ונתהפך אחד על חבירו והזיקו או קרע בגדיו אבל אם היה אחד ישן ובא חבירו ושכב בצדו זה שבא באחרונה מיחייב אם הזיק לראשון ואם הראשון הזיקו פטור וכן אם מניח כליו בצד הישן ונתהפך עליהן ושברן פטור שזה שהניחן בצדו פושע הוא במה שהניחן בצדו: (ה) {ז} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל: שנים שהתאבקו יחד והאחד הפיל חבירו לארץ ונפל עליו וסימא עינו של התחתון [בהפלתו] מה דינו. תשובה: נראה דפטור מה׳ דברים אע״ג דקיי״ל אדם מועד לעולם היכא דהוי אנוס פטור כדאיתא בירושלמי היה ישן ובא חבירו ושכב אצלו הראשון פטור בנזקי שני ותניא גבי ב׳ שרצו ברשות הרבים והזיקו זה בזה שלא בכוונה פטורין ובנדון זה שהתאבקו זה עם זה מדעת שניהם והזיקו זה את זה שלא בכוונה כי הדבר ידוע בב׳ מתאבקין יחד עיקר כוונתם שיפיל אחד לחבירו ואי אפשר לאדם לצמצם ולכוון שיפילהו בנחת שלא יוזק כי בכל כוחם הם מתאבקים וכל אחד מהם מכוין להפיל חבירו ומחלו זה על זה ואדעתא דהכי התאבקו יחד: (ו) {ח} בכל מקום שחובל לחבירו בכוונה חייב בה׳ דברים אפילו נכנס חבירו לרשותו שלא ברשות וחבל בו והוציאו חייב דנהי שיש לו רשות להוציאו אין לו רשות לחבול בו אבל אם מסרב בו ואינו רוצה לצאת יש לו רשות אפילו לחבול בו ולהוציאו: (ז) {ט} ומיהו אם לא ידע בו שנכנס והזיקו בעל הבית שלא בכוונה פטור אף מהנזק ואם זה שנכנס הוזק מאליו בעל הבית פטור ואם בעל הבית הוזק בו חייב כיון שנכנס שלא ברשות וכתב הרמ״ה דוקא כשלא ידע בו ולא ראהו שנכנס אבל אם ראהו פטור דאיהו דאזיק אנפשיה. (ח) היו שניהם ברשות או שלא ברשות והוזקו זה בזה פטורין הזיקו זה את זה בכוונה חייבים כדפרישית לעיל בסימן שע״ה: (ט) {י} הנכנס לחנותו של נגר בין ברשות בין שלא ברשות וניתזה לו בקעת על פניו וחבל בו פטור מהבושת כיון שלא כיון וחייב בד׳ דברים ופי׳ רש״י ודוקא כשראהו שנכנס ורוצה לומר שאם לא ראה אותו פטור כמו נכנס לחצר חבירו שלא ברשות והזיקו שפטור אם לא ראהו וריב״א פי׳ שאפילו לא ראהו נכנס חייב ואע״ג דנכנס לחצר חבירו שלא ברשות והזיקו פטור אם לא ראה אותו היינו דוקא בבעל הבית שאינו אומן אבל אומן שדרך בני אדם ליכנס לביתו בשביל אומנות יש לו להזהר יותר:
{יא} המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד או ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר חייב בד׳ דברים ופטור מהבושת:
(י) {יב} היתה אבן מונחת לו בחיקו בין לא הכיר בה מעולם בין הכיר בה ושכחה ועמד ונפלה מחיקו והזיקה חייב בנזק ופטור מד׳ דברים: (יא) {יג} נפל מן הגג ברוח מצויה חייב בד׳ דברים דשוגג קרוב למזיד הוא דלא היה לו לעלות לגג שאין לו מעקה כיון שיכול ליפול ברוח מצויה ופטור מבושת כיון שלא כיון ואם נתהפך דרך נפילתו כדי שיפול על האדם להנאתו כדי שלא יחבט בקרקע חייב גם על הבושת ואם נפל ברוח שאינה מצויה אינו חייב אלא בנזק: (י) {יד} המכוין לזרוק ב׳ וזרק ד׳ או ד׳ וזרק ה׳ חייב בנזק ופטור מד׳ דברים:
{טו} הזורק אבן ולאחר שיצאה מתחת ידו הוציא אחר ראשו וקבלה פטור מד׳ דברים וחייב בנזק:
(יב) {טז} המזיק אשתו בתשמיש המטה חייב בד׳ דברים:
{יז} כתב הרמב״ם האומר לחבירו קטע ידי או סמא את עיני ע״מ שתפטר אפ״ה חייב שהדבר ידוע שאין אדם רוצה בכך:
{יח} וא״א הרא״ש ז״ל כתב אם הנחבל אמר לו בפירוש ע״מ שתפטר ודאי פטור אלא מיירי שהנחבל אומר קטע ידי או סמא עיני סתם ושאל אותו החובל אתה אומר לי ע״מ שאפטר והשיב לו הנחבל הן אפילו שאומר הנחבל הן שנראה כמו שאומר בניחותא דמשמע שנותן לו רשות ע״מ שיפטר אפ״ה חייב שיש לנו לפרש דבריו דבתמיה אמר הן כלומר והיאך הייתי אומר לך דבר זה ולכך חייב אבל אם א״ל בפירוש ע״מ ליפטר פטור:
(יג) {יט} שנים שחבלו זה בזה [יצאו זה בזה] אם חבל האחד בחבירו יותר ממה שחבל בו הוא משלם לו במותר נזק שלם וכתב א״א הרא״ש ז״ל ודוקא שהתחילו שניהם כאחד או לאחר שחבל זה בחבירו חזר גם הוא מיד וחבל בו אבל אם התחיל האחד השני פטור שיש לו רשות לשני לחבול בו כדי להציל את עצמו ומיהו צריך אמידה אם היה יכול להציל עצמו בחבלה מועטת וחבל בו הרבה חייב מידי דהוה אהיה יכול להציל עצמו באחד מאבריו והרגו:
{כ} וכן הדין באדם הרואה חבירו מכה את אביו או בנו או אחיו והרואה הכה המכה להציל את קרובו שפטור וכן אם רואה אחד מישראל מכה את רעהו ואינו יכול להצילו אם לא שיכה המכה אף על פי שאינו מכהו מכת נפש יכול להכות למכה כדי לאפרושיה מאיסורא ע״כ:
(יד) {כא} כתב הרמב״ם שנים שחבלו באחד כאחד שניהם חייבין ומשלשין ביניהן היה אחד מתכוין והשני לא כיון השני פטור מבושת. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) {א} {ב} אין חייבין על הבושת עד שיתכוין לביישו והמבייש חבירו שלא בכוונה פטור לפיכך ישן שבייש פטור משנה בפ׳ החובל (בבא קמא פו:): (ג) {ג} {ד} ומ״ש אם כיון לבייש הקטן ובייש הגדול נותן לגדול דמי בשתו של קטן ואם כיון לבייש עבד ובייש בן חורין נותן לבן חורין דמי בשתו של עבד:
ומה שכתב אבל צער ריפוי ושבת חייב אפילו שלא בכוונה וכו׳ בסוף פרק כיצד הרגל (בבא קמא כו.) תנן אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן סימא את עין חבירו ושיבר את הכלים משלם נזק שלם ובגמרא קתני סימא את עין חבירו דומיא דשיבר את הכלים מה התם נזק אין ארבעה דברים לא אף סימא את עין חבירו נזק אין ארבעה דברים לא וכתב רש״י בד׳ דברים לא. דלא מיחייב אלא במזיד או שוגג קרוב למזיד וכן כתבו התוס׳ בסוף פרק האומנים (בבא מציעא פב.) וכבר כתבתי בזה בראש סימן שע״ח:
(ו) {ו} ומה שכתב בד״א שישן חייב כשישנו שניהם כאחד וכו׳ וכן אם מניח כליו בצד הישן ונתהפך עליהם ושברן פטור וכו׳ ירושלמי כתב הרא״ש שם והרמב״ם בפרק א׳ מהל׳ חובל וכתוב במישרים נתיב ל״א חלק ב׳ נראה מכאן כי באונס גמור פטור אפי׳ מנזק וכל אונס שהוא כעין גניבה פטור וכל שהוא כעין אבידה חייב שהוא קרוב לפשיעה וכן כתבו התוספות עכ״ל: (ז) {ז} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל שנים שהתאבקו יחד והאחד הפיל חבירו לארץ ונפל עליו וסימא את עיניו של התחתון מהו דינו. תשובה נראה דפטור מחמשה דברים וכו׳ כלל ק״א סימן ו׳. [בדק הבית: ויש לגמגם על תשובה זו כי מתחלה נתן טעם לפטור מפני שהוא אנוס ומה שהביא ראיה מהירושלמי ומההיא דב׳ שרצו אינה ראיה דשאני הכא שנתכוין להפילו ועשה הוא להיות ניזוק על ידי ההפלה ואח״כ נתן טעם מפני שמחלו זה לזה וטענת מחילה ג״כ אינה טענה שהאומר לחבירו סמא את עיני קטע את ידי ע״מ ליפטר חייב ושמא יש לחלק בין כשהאחד מוחל לחבירו לכששניהם מוחלים זה דזה:]
ועיין בכתבי מהרא״י סי׳ ר״ח. אחד הדוחף את חבירו בעת סיבוב ההושענות והזיקו שם סי׳ ר״י:
(ח) {ח} בכל מקום שחובל בחבירו חייב בה׳ דברים אפילו דברים אפילו נכנס חבירו לרשותו שלא ברשות וחבל בו והוציאו חייב דנהי שיש לו רשות להוציאו אין לו רשות לחבול בו מימרא בפרק הפרה (בבא קמא מח.) כתבתיה בסי׳ שע״ח:
ומה שכתב אבל אם הוא מסרב בו ואינו רוצה לצאת יש לו רשות לחבול בו ולהוציאו ברייתא בר״פ המניח (בבא קמא כח.) מנין לנרצע שכלו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור ת״ל לא תקחו כופר לשוב לא תקחו כופר לשב ואע״ג דהתם מוקי לה בעבדא גנבא היינו אליבא דמ״ד לא עביד אינש דינא לנפשיה היכא דליכא פסידא ואנן קיי״ל כמ״ד עביד אינש דינא לנפשיה כמו שנתבאר הילכך ברייתא מיתוקמא כפשטה:
(ט) {ט} ומה שכתב ומיהו אם לא ידע בו שנכנס והזיקו ב״ה שלא בכונה פטור אף מהנזק כלומר ואצ״ל מד׳ דברים:
ואם זה שנכנס מאליו ב״ה הוזק בו חייב כיון שנכנס שלא ברשות מימרא בפרק הפרה (בבא קמא מח:) כתבתיה בסימן שע״ח ויש בספרי רבינו טעות סופר והנוסחא שכתבתי עיקר:
ומה שכתב בשם הרמ״ה ומ״ש היו שניהם ברשות או שלא ברשות וכו׳ כדפרישית לעיל בסימן שע״ח כבר נתבאר שם:
(י) {י} הנכנס לחנותו של נגר בין ברשות בין שלא ברשות וניתזה לו בקעת על פניו וחבל בו פטור מהבושת כיון שלא כיון וחייב בד׳ דברים בפרק המניח (בבא קמא לב:) ת״ר הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות וניתזה בקעת וטפחה על פניו ומת פטור ואם נכנס ברשות חייב מאי חייב אר״י בר חנינא חייב בד׳ דברים ופטור מגלות רב פפא משמיה דרבא מתני לה ארישא הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות וניתזה בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור א״ר יוסי בר חנינא חייב בד׳ דברים ופטור מגלות ופרש״י חייב בד׳ דברים. אם לא מת אלא הוזק נותן לו נזק צער וריפוי ושבת אבל בושת לא דאינו חייב על הבושת עד שיתכוין עכ״ל ואע״פ שהרא״ש הרבה דברים בפסקיו בפירוש הני לישני ובפסק דבריהם העולה במסקנתו שדקדק מדברי רב אלפס הוא דהלכה כלישנא בתרא דאפילו שלא ברשות חייב בד׳ דברים וכפירוש הרמב״ם ז״ל בפרק א׳ מהל׳ חובל:
ומה שכתב בשם פרש״י שם:
ומה שכתב בשם ריב״א ה״ה בפ״א מהל׳ חובל כתב שני הפירושים ולא הכריע:
(יא) {יא} המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים בר״ה והזיק ברה״י או ברה״י והזיק ברה״י אחר חייב בד׳ דברים ופטור מהבושת שם המבקע ברה״י והזיק בר״ה בר״ה והזיק ברה״י ברה״י והזיק ברה״י אחר חייב ומשמע דפטור מן הבושת דהא אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין:
(יב) {יב} היתה אבן מונחת לו בחיקו בין לא הכיר בה מעולם כו׳ חייב בנזק ופטור מד׳ דברים בספ״ב דב״ק (כו.) אמר רבה היתה אבן מונחת לו בחיקו לא הכיר בה ועמד ונפלה לענין נזקין חייב לענין ד׳ דברים פטור ופרש״י לענין נזקין חייב. דהא אפקינן שוגג כמזיד ואונס כרצון:
ומה שכתב רבינו בין לא הכיר בה מעולם בין הכיר בה ושכחה מבואר שם בגמרא ופרש״י לענין ד׳ דברים פטור דאע״ג דהכיר בה הויא שכחה שוגג ולא פשיעה:
(יג) {יג} נפל מן הגג ברוח מצויה חייב בד׳ דברים וכו׳ עד אינו חייב אלא בנזק שם (כז.) אמר רבה נפל מראש הגג ברוח שאינה מצויה והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור מד׳ דברים ברוח מצויה והזיק ובייש חייב בד׳ דברים ופטור על הבושת ואם נתהפך חייב אף על הבושת ויש טעות סופר בספרי רבינו שכתוב המתהפך וצריך להגיה ולכתוב ואם נתהפך: (יד) {יד} המכוין לזרוק ב׳ וזרק ד׳ או ד׳ וזרק ח׳ חייב בנזק ופטור מד׳ דברים ג״ז מימרא דרבא ספ״ב דב״ק (כו:) והטעם משום דהוי כאונס ושאר דברים פטורים באונס אבל הנזק חייב כדדריש לה התם מקרא:
(טו) {טו} הזורק אבן ולאחר שיצאה מתחת ידו הוציא אחר ראשו וקבלה פטור מד׳ דברים וחייב בנזק בפרק המניח (בבא קמא לג.) לחד לישנא אמר רבי יוסי בר חנינא דחייב בד׳ דברים ופסקו הרי״ף והרא״ש דלית הלכתא כההוא לישנא אלא כלישנא דקאמר דבהא פטור הוא לגמרי ומשמע לרבי׳ דמ״מ חייב הוא בנזק דהא רבי ביה קרא אונס כרצון אבל הרמב״ם כ׳ בפ״א מהל׳ חובל שהוא פטור מכולם משמע מדבריו שאפי׳ מנזק הוא פטור ונראה שטעמו משום דבגמרא פרק קמא דמכות (מכות ח.) ממעט לה מדכתיב ומצא פרט לממציא את עצמו ומשמע ליה דגזירת הכתוב הוא למעטו לגמרי ואפילו מנזק ולישנא דגמרא הכי דייק דקאמר אבל בהא פטור לגמרי
(טז) {טז} המזיק אשתו בתשמיש המטה חייב בארבעה דברי׳ בפרק המניח (בבא קמא לב.) בעי מיניה רבה בר נתן מרב הונא המזיק את אשתו בתשמיש המטה מהו פשט ליה דחייב ומשמע דהיינו בארבעה דברים דוקא אבל בבושת פטור ודאי דאינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין:
(יז) {יז} כתב הרמב״ם האומר לחבירו קטע ידי או סמא את עיני על מנת שתפטר אפ״ה חייב וכו׳ בפ״ה מהל׳ חובל וכתב ה״ה שנינו בסוף החובל (צב.) האומר סמא את עיני על מנת ליפטר חייב ואקשינן עלה בגמ׳ (צג.) מדתניא הכני פצעני ע״מ ליפטר פטור אמר רב ששת משום פגם משפחה פירוש בסמא את עיני איכא פגם שהוא חסר אבר משא״כ בהכני פצעני ואמרינן תו אמר רבי הושעיא משום פגם משפחה רבא אמר לפי שאין אדם מוחל ראשי איברים שלו ר׳ יוחנן אמר יש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן תנ״ה הכני פצעני ע״מ ליפטר וא״ל הן זה הן שהוא כלאו שבור את כדי קרע את כסותי על מנת ליפטר ואמר ליה לאו זהו לאו שהוא כהן פירוש כשאמר הן בתמיה הוא כלאו וכשאמר לאו בתמיה הרי הוא כהן ודע שרבינו ז״ל מפרש דרבי יוחנן לא קאי אראשי איברים דמתני׳ דלימא דטעמא דמתני׳ מפני שא״ל הן במתמיה וכדפרש״י אלא דרבי יוחנן דינא באנפי נפשיה הוא ובהכני פצעני הוא אבל בראשי אברים אפי׳ בניחותא חייב וזהו שהזכיר רבינו בראשי איברים בדוקא אבל בהכני ופצעני ודאי הרי הן כנזקי ממון כן עיקר ולא הביא הרב ז״ל דין מדבר בתמיה לפי שהוא פשוט עד כאן לשונו:
(יח) {יח} ומה שכתב רבינו בשם הרא״ש ז״ל שם בפסקיו מ״ש רישא וכו׳ ואסיקנא דאמר רבי יוחנן יש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן תנ״ה הכני פצעני ע״מ ליפטר יש הן שהוא כלאו וכו׳ ה״פ בנזקי גופו אפי׳ אמר הן שדומה בניחותא מסתמא בתמיה קאמר בנזקי ממונו אם אמר לאו ודומה קצת כדאמר בניחותא מסתמא בתמיה קאמר כיון דמתחלה אמר ליה קרע כסותי ושבור כדי עכ״ל ומשמע מדבריו דבנזקי גופו טעמא משום דאיכא למימר מסתמא בתמיה קאמר הא אם היה מפרש דבריו דבניחותא קאמר פטור:
(יט) {יט} {כ} שנים שחבלו זה בזה אם חבל האחד בחבירו יותר ממה שחבל בו הוא משלם לו במותר נזק שלם משנה בפ׳ המניח (בבא קמא לג.):
ומה שכתב בשם הרא״ש ודוקא שהתחילו שנים כאחת וכו׳ עד כדי לאפרושי מאיסורא שם בפסקים והביא ראיה לדבריו. כתב המרדכי בפרק המניח אין לדחוף אדם את חבירו כשמכין זה את זה אלא יש לשמטו בנחת ואם דחף חייב לעשות לו דין:
(כא) {כא} כתב הרמב״ם שנים שחבלו באחד כאחד שניהם חייבין ומשלשין ביניהם היה אחד מתכוין והשני לא כיון השני פטור מבושת בפ״א מה׳ חובל: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144